יום ו', יב’ בשבט תשע”ט
19.11.06

אלפי דורות חלמו היהודים לשוב לציון. דווקא עכשיו, כשיש לנו מדינה, רוצים ה'ציונים' למסור את ציון לאויב. אם הייתי צופה ערב מלחמת העולם השנייה בבריטים המוכנים לתת להיטלר את כנסיית וסטמינסטר ואת מחצית לונדון תמורת 'שלום וביטחון' בדורנו, הייתי אומר: "הבריטים איבדו את רצון החיים, הם בדרך לאבדון"; מפני שלא מדובר היה על סינגפור או על אלג'יר במקרה של הצרפתים, אלא בסמל הלאומי החזק ביותר של הבריטים, סמל שהוא אולי הזהות הפנימית החזקה ביותר. אם מישהו היה מספר לי שהרוסים מוכנים לתת לצ'צ'נים להקים מסגד במקום הכנסייה בלב מוסקבה תמורת 'הפסקת הטרור', הייתי אומר שהם בדרך לחיסולם כאומה. אלפיים שנה אמר יהודי ביום כלולותיו: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". החתן היהודי מזכיר איזו עיר חרבה כבר אלפיים שנה. אם הייתם שומעים על שבט אסקימוסי שיש לו מסורת מוזרה, שזוג ביום נישואיו מדבר על עיר שהיא במרחק אלפי מייל, מה הייתם חושבים? בטח זה היה נושא למחקרים אנתרופולוגיים, בוודאי לסרט דוקומנטרי עטור פרסים של ערוץ נאשיונל ג'אוגרפיק, והמדענים היו אומרים בטח אחרי מחקר ארוך: "שבט אסקימוסי מוזר זה, אחרי אלפיים שנה, מזכיר את העיר הרחוקה ההיא כי לא זנח את החלום לשוב אליה". והנה, אחרי אלפיים שנה, עם צבא אדיר, טנקים, מטוסים, אימפריית היי-טק, ערוץ 2 וערוץ 10, משרד חינוך, פרלמנט ומדינה שהקימו היהודים... הם משתמשים במדינתם היהודים על מנת להגלות את היהודים מחדש מארצם." ארץ ציון וירושלים" אינה גבעת אולגה, רשפון או אף כפר שמריהו, אלא חברון, בית אל, עפרה, קבר רחל, קבר יוסף והר הבית. ירושלים אינה אצטדיון מלחה, ירושלים היא הר הבית והר הבית הוא ציון. התנועה הציונית שהקימה את המדינה נקראת על שם ציון. 'תנועת חיבת ציון', 'חובבי ציון' 'פועלי ציון שמאל' – הכול התכוון לדבר אחד: לערש המולדת ההיסטורית, חברון, הר הבית וירושלים. כי מהי ציון ללא זה? והנה, אותה מדינה, יציר כפיו ומפעלו הגדול ביותר של העם היהודי בכל הדורות, מתכוונת להגלות את העם היהודי מציון בכוח הזרוע, בעזרת בג"ץ המתנכר וקורא לשיבתנו ההיסטורית לארצנו מהלך שנעשה "מכוח תפיסה לוחמנית" – דבר שאפשר לו לתת לגיטימציה מעוותת לחורבן גוש קטיף והגליית העם מארצו. זהו בג"ץ, שכל כוחו בא לו מהתנועה הציונית שנקראת על שם ציון. זהו בג"ץ, שאינו מייצג יותר את תפיסת העולם של התנועה הציונית אלא את רצון האויב להחריב את ישראל. משמעותה של מסירת הארץ בהסכם לאויב והגליית העם מארצו בכוח הזרוע היא אבדן הזהות הקולקטיבית שלנו כעם. אלפיים שנה של כיסופים לציון יחוסלו בידי המדינה שהקים העם היהודי על מנת לשוב לציון. אם יש משהו בלתי חוקי על-פי משפט העמים, שהתנ"ך הוא תשתית הציוויליזציה שלהם, הריהו התנהגות השמאל, התקשורת ובית משפט העליון, וניסיון העקירה של אלו את העם היהודי מארצו. חוקרים בעתיד לא יוכלו להבין איך משאת נפשו של העם לשוב לציון הפכה בעיני העילית התקשורתית ל"ימין קיצוני", לימין הזוי... היש חוקר אחד בעולם שיוכל להסביר את ההפרעה הנפשית שמניעה את התנהגות השמאל? עכשיו, כשהוגשם חלום הדורות, מופעלים הצבא, המשטרה וכל מערכת המשפט על מנת לחסל את קיומו של העם היהודי בארצו ההיסטורית ולתתה לאויביו, השואפים להשמידו? היש טירוף גדול מזה? הרי העם שיוותר תמורת פיסת נייר על זהותו לא ישוב להיות עם. כל עם שיוותר על סמליו ועל זהותו – שבאה לביטוי באמצעות סמליו, בין אם אלו הבריטים על לונדון או הרוסים על מוסקבה, יפסיק ברגע זה להיות עם. מה יגידו היהודים ביום חתונתם בעתיד, אחרי מסירת הר הבית, עיר דוד וירושלים בהסכם לאויב, והכרה בבעלותו הסופית והמוחלטת לאלפי השנים שיבואו על הר הבית? ועל ציון כולה, מה יגידו היהודים ביום חתונתם, כאשר במו ידיהם הם שמסרו את הזיכרון הקולקטיבי הלאומי של ירושלים והר הבית לאויב הערבי? איך יוכלו להגיד "אם אשכחך ירושלים", לאחר שהם מסרו אותה מרצון לאויב? http://www.new.katif.net/opinion.php?page=387